פרק 9:
נגמרה הסצנה ולפתע שנינו שמנו לב שכל הזמן הזה המורה הסתכל בנו ועכשיו הוא מחא לנו כפיים. הוא נראה כה מתלהב, כה מרוצה ממה שראה.
"בראבו" בירך אותנו.
שנינו הסמקנו.
"ידעתי שלא טעיתי. הייתה לי הרגשה מאוד טובה בקשר אליכם. אני רוצה שתמשיכו לעבוד על הסצנות הבאות שלכם בבית ביחד. אני מקווה שהן יהיו מדהימות כמו זאת. ואני גם מקווה שהכימיה שיש ביניכם. האש הזו שבוערת בעיניכם תישאר דלוקה ואפילו תגדל" אמר.
הוא חייך אלינו ויצא מן החדר.
"היה כיף" העיר ניק.
"כן, אתה רואה שצדקתי? אמרתי לך שאתה מצוין בזה" הזכרתי לו.
כל כך נהניתי לשחק מולו שהקנאה שהרגשתי שעה אחת קודם לכן התפוגגה, כאילו מעולם היא לא הייתה קיימת וכל המחסומים שנוצרו בתוכי כנגדו נפלו. כבר לא הייתי מרוחקת ממנו. להפך.
"כן, צדקת" הסכים איתי.
"אני גם מאוד נהניתי" הוספתי.
"את מאוד מוכשרת" החמיא לי.
"תודה" הסמקתי.
"אני מצטער, ממש לא התכוונתי לגרום לך להיות מובכת" התנצל.
"זה בסדר" הרגעתי אותו.
"את יפה" פלט.
"מה?" שאלתי, מוכת תדהמה.
"שמעת אותי" אמר.
זרם חשמל מצמרר ומחשמל עבר בכל גופי. הרגשתי מן התרגשות עצומה. הוא התקרב אליי ונגע בידי. ההתרגשות בערה בתוכי.. הוא התקרב אליי ושנינו כמעט התנשקנו. לפתע פעמון בית הספר צלצל.
"אני צריכה ללכת" מלמלתי בזמן שלקחתי את דבריי והסתלקתי משם בריצה.
יצאתי מחדר החזרות ובדרך נתקלתי בעדי, ידיד שלי.
"היי, עדן" אמר לעברי.
"הי" החזרתי לו.
חייכתי אליו בחביבות.
"אהמ.. עדן?" הסב את תשומת לבי.
"כן?" עודדתי אותו להמשיך.
"את רוצה לצאת אתי?" שאל.
"אהמ.." השתהתי.
לפתע ניק הופיע מאחורינו.
"עדן, אני חייב לדבר אתך דחוף" אמר.
"עדי, אני אדבר אתך מחר, טוב?" אמרתי ועדי הסתלק משם, מובך.
"את לא יכולה לצאת אתו!" ניק אמר לפניי שהספקתי לשאול אותו מה קרה.
"מה? למה לא??" שאלתי.
"בגלל..." גמגם.
"ניקולס. מה קורה לך?" שאלתי.
"זה מה שקורה לי" אמר אליי וניק אותי.
"ניק!" צעקתי, מופתעת.
"עדן, אני מצטער, אני פשוט..." התנצל.
"ניק, אל תיעלב טוב? אני עד לא מזמן רק הצלחתי להתגבר מעט על שי ואני במצב מבלבל מאוד. אני לא אומרת שאני לא רוצה להיות אותך, אני פשוט.." הסתבכתי.
"אני מבין עדן, את צריכה זמן לחשוב על זה" אמר.
"בדיוק" אמרתי.
"את יכולה רק להבטיח לי משהו?" שאל.
"כן" עניתי.
"אם בסוף תחליטי שלא, אז אני לא רוצה לאבד אותך בתור ידידה" אמר.
"אתה לא" הודעתי לו.
"תודה" אמר וחיבק אותי.
"עדן, מה קרה?" חן שאל אותי כשנכנסתי הביתה.
"כלום" עניתי, "לא מתחשק לי לדבר" .
"דברי עם אחיך הגדול, אני מתחנן" ביקש.
סיפרתי לו על כל מה שקרה לי עם ניק אתמול.
"מסובך" אמר.
זו בדיוק המילה המתאימה. מסובך.
באותו הערב לא ממש הצלחתי לישון. בשעה 10 בערב ניק התקשר אליי.
"עדן?" שאל.
"כן, זו אני"
"תקשיבי, בקשר למה שקרה היום. אני ממש מצטער. נסחפתי"
"זה בסדר"
"זה לא נשמע ככה, את כועסת?"
"לא, מה פתאום???"
"אז מה יש לך?"
"איני יכולה להסביר לך"
"למה? מה קורה לך? ראיתי שעובר עלייך משהו כבר מהבוקר"
חשבתי אולי לגלות לו שקינאתי לו בגלל קייקוב. אבל חששתי שזה עלול לגרום לו לפתח ציפיות ולא רציתי בזה. כי לא ידעתי מה אני רוצה עדיין. לא ידעתי מה להחליט.
"אני לא יכולה להסביר לך מפני שאני בעצמי לא לגמרי מבינה את זה"
"אני מבין, לי קורה אותו הדבר"
"באמת?"
"כן" השיב, "אני אוהב..." .
"אוהב מה?"
"לדבר אתך, זה מרגיע אותי" .
"זה הדדי"
אחרי זה הוא אמר לי שהוא עייף וגם אני הייתי עייפה, אז אמרנו שנדבר מחר.
שכבתי במיטה ולא הפסקתי לחשוב על מה שקרה היום. איך זה קרה? איך התקרבתי אליו כהה? איך לא חשבתי על ההשלכות של זה? למה רציתי בזה פתאום כל כך?
המחשבות הללו נדדו בראשי עד שנרדמתי.
בלילה חלמתי חלום אחד. בחלומי הייתי בסרט עם ניקולס. כשיצאנו מהסרט, ניקולס החזיק את ידי. אנחנו התקרבנו זה אל זה והתנשקנו. שנינו רצינו בזה. לפתע קייקוב הופיעה. היא קפצה עליי וקראה לי בוגדת.
"איך יכולת לעשות לי את זה?!" צעקה עליי, "את ידעת שאני אוהבת אותו!"
התעוררתי בבהלה מהשעון מעורר שהעיר אותי והודיע לי שעליי להתחיל להתארגן ליום חדש.
הבנתי 2 דברים בעקבות חלומי אמש. הדבר הראשון שהבנתי הוא שאני התאהבתי בניקולס והדבר השני שהבנתי הוא שאני לא יכולה לעשות את זה לקייקוב.
מיהרתי אל חדרו של חן.
"חני, קום" הערתי אותו, "אתה צריך להתכונן לעבודה" .
הוא לא הגיב ולכן התחלתי לדגדג אותו.
"אני קם, אני קם" אמר.
"נתתי לו נשיקה על המצח. ירדתי למטה כדי לעשות לשנינו לשתות.
"בוקר" אמר אליי כשירד למטה, הוא היה כבר מוכן לעבודה.
"חני" קפצי וחיבקתי אותו.
"זה בשבילך" אמרתי והושטתי לו את הקפה שלו.
"איך ישנת?" התעניין.
"לא משהו" הודיתי.
"למה?" שאל.
סיפרתי לו על מה שחלמתי ומה הבנתי.
"כדאי לך לדבר איתו על זה. מגיע לו לפחות לדעת שאת מרגישה אותו הדבר" אמר.
"אתה צודק" עניתי לו וקמתי על רגליי.
"לאן את הולכת?" שאל.
"להתארגן לבית הספר" עניתי לו.
"טוב, תזדרזי" ביקש.
עליתי למעלה, מקפצת משמחה.
לבשתי שמלה עד הברך עם שרוולים קצרים.
"אני מוכנה" אמרתי לחני וירדתי.
"וואו, את נראית שונה כל כך היום" אמר.
"תודה" הודיתי לו.
"בואי, אני אקח אותך" הציע.
"יש" צהלתי.
הגעתי לבית הספר. כשנכנסתי, ראיתי את קייקוב וניק מדברים.
"אני גם מאוד דואגת לה. הייתי מתה לראות אותה שוב קורנת ומאושרת כמו שהייתה כשהייתה עם שי. אבל לא נראה לי שזה אפשרי" קייקוב אמרה.
"למה לא?" שאל.
"כי שי היה האהבה הראשונה שלה ולא נראה לי שהיא תוכל לאהוב מישהו כמו שאהבה אותו" הסבירה לו.
"אה" נאנח בעצב.
מאוד התעצבנתי כששמעתי אותם מדברים עליי. מחליטים בשבילי. עצבן אותי איך הם ריכלו עליי, כאילו אני איזה נושא לרכילות.
נכנסתי עצבנית לכיתה.
"את נראית מדהים" החמיא לי ניק כשנכנס לכיתה.
"יופי" אמרתי. הייתי כל-כך עצבנית באותו הרגע.
"עדן, מה קרה? מי עצבן אותך?" שאל.
"אתה ועדן" אמרתי אליו.
"מה עשינו?" תמה.
"אני לא סובלת שמדברים עליי מאחורי הגב. מחליטים בשבילי. אני לא אוהבת שמרכלים עליי. אני ממש שונאת את זה" התעצבנתי.
"אני מצטער" התנצל ובקולו נשמעה כנות מוחלטת.
המורה לעברית הגיע וכתב את התאריך על הלוח.
"זה התאריך?!" שאלתי, מזועזעת.
"כן, למה?!" שאל ניק.
"כלום" אמרתי, עדיין רותחת.
"עדן, תסלחי לי, בבקשה" ביקש כל כך יפה.
"עזוב אותי" דרשתי.
הצלצול נשמע לבסוף.
;){kind=link}