אני לא יודעת כל כך איך להתחיל...
אז כדאי שאציג את עצמי קודם, לא?
אז ככה... קוראים לי עדן, אני בת 15 ואני מסיימת את חטיבת הביניים בעוד פחות מחודשיים. אני מאוד מצחיקה, אפשר לומר שאני יפה, תלוי מי מסתכל, כל אחד והטעם שלו. יש לי שיער חום ממש בהיר, כמעט בלונדיני עם פסים בלונדיניים בשיער(טבעיים כמובן), עיניים כחולות-ירוקות, אני גבוהה מאוד יחסית לגילי.
אמנם יש לי כמה חסרונות, אני מתאהבת מהר, ולצערי זה לא עובר לי כל כך מהר; אני מאוד רגישה (מזל דלי); קשה לי לסמוך על האנשים; אני חסרת ביטחון ומתכנסת בתוך עצמי המון פעמים.
עד לפני שנה ו-17 ימים הייתי ילדה נורמלית, אוהבת ספרים, אוהבת את כל סוגי הסרטים כמעט, אוהבת לכתוב, אוהבת ללמוד. הייתי נערה כמו כולן, לא הייתי מאושרת אבל גם לא בדיכאון.
אמנם באותו זמן עצבן אותי שאף אחד לא מתאהב בי אבל לפחות לא ידעתי איך זה שמישהו אומר לך כמה הוא אוהב אותך ולאחר 3 שבועות ויום זורק אותך.
באותו יום שפגשתי את שי, החיים שלי השתנו.תנו לי להסביר לכם. החיים שלי לא השתנו באמת אלא נקודת המבט שלי על העולם השתנתה והפכה להיות אופטימית הרבה יותר.
שי היה החבר הראשון שלי.
היא בו כל מה שרציתי במישהו. הוא היה רגיש, הוא היה ציני, מצחיק, אופטימי, מאוד אמיץ, כל מה שהרגשתי למישהו בעבר לא יכל להשתוות לזה. אהבתי אותו כל כך. הוא היה הנשיקה הראשונה שלי.
יום אחד הכל השתנה... בדרך-כלל הוא היה שולח לי הודעה כשהוא היה מסיים ללמוד, אבל באותו יום חמישי נורא הוא לא שלח לי. אני שלחתי לו הודעה. הוא לא ענה לי. הרגשתי שמשהו קרה, הייתה לי הרגשה רעה. שאלתי אותו מה קרה. הוא אמר לי שהוא רצה פסק זמן. חזור לעמוד ניהולאבל אני ידעתי את מה שהוא לא רצה להגיד, הוא רוצה שניפרד.
נשברתי, נפלתי לקרשים.
אהבתי אותו כל-כך וחשבתי שזה הדדי.
זה הסיפור שלי ושל שי.
הייתם רוצים לדעת מה קורה לי בהמשך? איך אני מתבגרת ומתגברת על הכאב ואיך אני חוזרת לחיי הרגילים?
;){kind=link}